מחשבון פרישה - תכנן את העצמאות הפיננסית שלך
מחשבון פרישה חינמי מעריך באיזה גיל ניתן לפרוש, לפי חסכונות נוכחיים, הוצאות חודשיות צפויות ותשואת השקעות ממוצעת. הכלי מסייע לתכנן את הדרך לעצמאות פיננסית.
מחשבון פרישה
חשב כמה זמן נותר לך עד שתוכל לפרוש על בסיס הפרמטרים הפיננסיים שלך.
תיעוד
מהו מחשבון פרישה?
מחשבון פרישה הוא כלי המעריך כמה שנים אדם צריך להמשיך לחסוך לפני שיוכל להרשות לעצמו לפרוש. הוא משתמש בגיל הנוכחי, בחיסכון, בהכנסה, בהוצאות, במסים, באינפלציה ובתשואות ההשקעה הצפויות כדי להציג תחזית של יתרת החיסכון משנה לשנה, ואז למצוא את השנה הראשונה שבה היתרה גדולה מספיק כדי לממן את יתרת תקופת הפרישה.
התוצאה היא גיל פרישה משוער ותרשים של החיסכון החזוי לאורך זמן. ההערכה תלויה לחלוטין במספרים שהוזנו. שינויים קטנים בשיעור התשואה המשוער או ברמת ההוצאות יכולים לשנות את התוצאה במספר שנים.
כיצד מחשבים את גיל הפרישה
המחשבון פועל בשני שלבים. בשלב החיסכון הוא מוסיף ליתרה הפקדה שנתית ומזכה אותה בצמיחת השקעות. בשלב הפרישה הוא מפחית במקום זאת את ההוצאות השנתיות. בכל שנה שלפני הפרישה הוא בודק אם היתרה הנוכחית כבר מספיקה לכיסוי כל שנות ההוצאות שנותרו עד תוחלת החיים. הגיל הראשון שבו הבדיקה מצליחה הוא גיל הפרישה.
נתוני קלט
- A — גיל נוכחי
- L — תוחלת חיים
- Sm — סכום החיסכון החודשי
- Em — ההוצאות החודשיות הצפויות בפרישה, בדולרים של היום
- T — שיעור המס הצפוי, כמספר עשרוני (לדוגמה, 22% = 0.22)
- I — שיעור האינפלציה הצפוי, כמספר עשרוני
- C — החיסכון הנוכחי
- R — שיעור הריבית הנומינלי השנתי הצפוי, כמספר עשרוני
- P — הכנסה שנתית מפנסיה
- H — הירושה הרצויה להשאיר לאחר המוות
שלב 1: הפקדה שנתית
החיסכון החודשי מצטבר לסכום שנתי. הכסף הזה כבר מוסה כהכנסה, ולכן אינו ממוסה שוב כשהוא מופקד בחיסכון.
שלב 2: ההוצאות השנתיות המכוסות באמצעות החיסכון
ההכנסה מפנסיה ממוסה באותו שיעור כמו הכנסה מהשקעות. הפנסיה לאחר מס מקזזת חלק מההוצאות השנתיות; החיסכון צריך לכסות את השאר.
שלב 3: שיעור הריבית הריאלי
פעולה זו ממירה את התשואה הנומינלית לתשואה ריאלית: הסכום שהכסף מרוויח בפועל לאחר שהאינפלציה שוחקת אותו.
שלב 4: שיעור התשואה הריאלי לאחר מס
רווחי השקעות ממוסים בשיעור T. זהו השיעור שבו היתרה גדלה בפועל בכל שנה, או מצטמצמת במהלך משיכות.
שלב 5: נוסחת החיסכון הנדרש
כדי לפרוש בגיל מסוים, היתרה צריכה להיות גדולה מספיק כדי לממן את כל שנות ההוצאות שנותרו, בתוספת הירושה, במונחי ערך נוכחי. כאשר נותרו n שנים עד תוחלת החיים:
אם r הוא 0, הביטוי מצטמצם לכפל פשוט:
זהו הערך הנוכחי של קצבה: סכום הכסף הדרוש כיום, כשהוא מושקע בשיעור r, כדי לשלם Enet בכל שנה במשך n שנים ועדיין להשאיר H בסוף התקופה. הוא קטן יותר ממכפלה פשוטה של ההוצאות השנתיות במספר השנים שנותרו, משום שהיתרה הנותרת ממשיכה להניב תשואה בזמן שהיא נמשכת בהדרגה.
שלב 6: תחזית משנה לשנה ותנאי הפרישה
החל מהיתרה הנוכחית C, המחשבון מתקדם שנה אחת בכל פעם.
כל עוד האדם עובד:
לאחר הפרישה:
בכל שנה שלפני הפרישה, המחשבון משווה את היתרה הנוכחית ל־Required(n), כאשר n הוא מספר השנים שנותרו עד תוחלת החיים באותו שלב. הגיל הראשון שבו היתרה שווה ל־Required(n) או גדולה ממנו הופך לגיל הפרישה. אם היתרה לעולם אינה משיגה את הסכום הנדרש לפני תוחלת החיים, המחשבון מדווח על המחסור: הפער בין Required(n) לבין היתרה בשנה האחרונה שבה הפרישה עדיין אפשרית.
דוגמה פתורה
נבחן אדם בן 45, הצופה לחיות עד גיל 85, וכבר צבר חיסכון בסך 200,000 $. הוא חוסך 1,500 $ בחודש, מתכנן להוציא 3,000 $ בחודש בפרישה (בדולרים של היום), וצופה תשואה שנתית של 6% לפני מס בשיעור 22% ואינפלציה של 2.5%. הוא צופה הכנסה שנתית מפנסיה בסך 15,000 $ ומעוניין להשאיר ירושה בסך 50,000 $.
שלב 1 — הפקדה שנתית: Sa = 12 × 1,500 = 18,000 $
שלב 2 — הוצאות שנתיות מהחיסכון: Enet = 12 × 3,000 − 15,000 × (1 − 0.22) = 36,000 − 11,700 = 24,300 $
שלב 3 — שיעור הריבית הריאלי: Rreal = 1.06 / 1.025 − 1 ≈ 3.41%
שלב 4 — השיעור הריאלי לאחר מס: r = 3.41% × (1 − 0.22) ≈ 2.66%
שלבים 5–6 — תחזית קדימה: המחשבון מוסיף 18,000 $ בשנה, בריבית דריבית של 2.66%, ובודק בכל שנה מול נוסחת החיסכון הנדרש. בגיל 56, כשנותרו 29 שנים עד תוחלת החיים, היתרה החזויה היא בערך 493,600 $ — פחות מכ־510,000 $ הדרושים למימון 29 שנות הוצאות פרישה בתוספת הירושה. בגיל 57, כשנותרו 28 שנים, היתרה החזויה מגיעה לכ־524,800 $, מעל לכ־499,300 $ הנדרשים כעת (פחות שנים שנותרו פירושן סכום נדרש קטן יותר). גיל הפרישה: 57, בעוד שתים־עשרה שנים.
שימושים בתכנון פרישה
אנשים משתמשים במחשבון מסוג זה כדי לבדוק כיצד שינוי שיעור החיסכון, גיל הפרישה או יעד ההוצאות משנה את התוצאה. יועצים פיננסיים משתמשים בו כדי להציג ללקוחות תרחישים שונים. הוא משמש גם ככלי לימודי להבנת ריבית דריבית, אינפלציה והשפעת המסים על חיסכון לטווח ארוך.
המחשבון הוא מודל מפושט. הוא מניח שיעור תשואה ריאלי קבוע בכל שנה, דבר שהשווקים במציאות לעולם אינם מספקים, ואינו מביא בחשבון ירידות בשוק סמוך לפרישה, שינויים בחוקי המס, הפרשות מעסיק תואמות או את כללי הביטוח הלאומי. זהו כלי התחלתי לתכנון, ולא תחליף ליועץ פיננסי.
שאלות נפוצות
האם הפקדות החיסכון החודשיות ממוסות במחשבון הזה? לא. ההפקדות נחשבות לכסף שכבר מוסה כהכנסה רגילה. בחישוב ממוסים רק תשואות ההשקעה וההכנסה מפנסיה.
מדוע החיסכון הנדרש אינו פשוט ההוצאות השנתיות כפול מספר השנים שנותרו? משום שהכסף ממשיך להניב תשואה בזמן שהוא נמשך. המחשבון משתמש בערך הנוכחי של קצבה, שהוא קטן יותר ממכפלה פשוטה בכל פעם ששיעור התשואה הריאלי לאחר מס גדול מאפס.
כיצד האינפלציה משפיעה על התוצאה? האינפלציה מורידה את שיעור התשואה הריאלי, המחושב באמצעות משוואת פישר: (1 + שיעור נומינלי) / (1 + שיעור האינפלציה) − 1. שיעור אינפלציה גבוה יותר פירושו שהיתרה גדלה לאט יותר במונחים ריאליים, ולכן גיל הפרישה נדחה.
האם הכנסה מהביטוח הלאומי או מפנסיה ממוסה באותו אופן כמו תשואות השקעה? במחשבון הזה, כן. ההכנסה מפנסיה מופחתת באותו שיעור מס המוחל על צמיחת ההשקעות, לפני שהיא מקזזת את הוצאות הפרישה.
מה פירושה של תוצאת "מחסור"? היא מופיעה כאשר היתרה החזויה לעולם אינה מגיעה לסכום הנדרש לפני תוחלת החיים. זהו הפער הכספי, במונחי ערך נוכחי, בין היתרה לבין הסכום שהיה נדרש בשנה האחרונה שבה הפרישה עדיין הייתה אפשרית מבחינה מתמטית.
מהו שיעור תשואה טיפוסי שיש להזין? התשואות ההיסטוריות ארוכות הטווח של שוק המניות עומדות בממוצע על כ־7–10% בשנה לפני אינפלציה; תיקי השקעות שמרניים יותר מניבים לעיתים קרובות פחות. הנתון שהוזן צריך לשקף את תמהיל הנכסים ואת סובלנות הסיכון של המשקיע, משום שהתשואות בפועל משתנות משנה לשנה.